דיאלוג, הקשבה ויצירת ברית טיפולית

על חשיבותו של הדיאלוג עם המטופל אין צורך לפרט. ואולי בעצם כן… בפוסט זה אני מציע לרענן את המובן מאליו ולאמץ גמישות ומחשבה מתמדת על האופן בו אנו בדיאלוג עם הנערות והנערים שנעזרים בנו ועם המערכות שסובבות אותם ואותנו. אנשי מקצוע (מתחומים שונים, לאו דווקא אנשי טיפול) בטוחים כל כך בדרכם, עד שזו מקדשת את האמצעים. וחבל. אנשי טיפול יודעים בצורה ברורה ביותר איך יש לשוחח עם הקליינטים שלהם. המרחב הטיפולי, הגבולות הברורים (חס וחלילה כמובן שלא לתת למטופל את מס' הטלפון הסלולרי או להסכים לווטסאפ) ואם מתחיל להשתנות משהו באופן בו מתנהל הטיפול, יש לשים לב ולהיזהר ממדרון חלקלק. האמנם? האם אין דרכים אחרות אשר אפילו מביאות לתוצאות טובות יותר ומי אמר שאיך שאנו עובדים זו השיטה הטובה ביותר??

{הפוסט ממשיך ומתעדכן… עדכון אחרון ינואר 2017}

HongKongWayToBigBudhaa20141020

הדרך לבודהה הגדול, הונג קונג 2014

הרעיון לפוסט עלה כשצפיתי ב"דיאלוג פתוח" – סרט דוקומנטרי אותו צילם Daniel Mackler פסיכותרפיסט ואיש רב פעלים ניו יורקי, על מערכת הטיפול בנפגעי נפש בלפלנד. הוא הושפע מאוד ממה ששמע על הסטטיסטיקה המדהימה של ריפוי פגועי נפש פסיכוטיים ונסע כדי להיווכח במו עיניו. הסרט לא קצר אבל קולע ונוגע בנקודות משמעותיות וחשובות ביותר בחייהם המקצועיים של מטפלים:

ובהמשך ישיר למונח "דיאלוג", נמצא המונח "החזקה". כמה חשוב להחזיק… ויש בזה דימוי חזק. של אחיזה, עד שזה יכול להכאיב לי בגוף אפילו שרק מדברים. כותב רועי סמנה בבלוג שלו באופן קצר וקולע ואף מצטט מאחד הספרים שלדעתי חייב לקרוא כל מטפל בבני נוער, "מישהו לרוץ איתו" של דויד גרוסמן. כותב רועי – ה״תינוקות״ האלו שאנו מנסים להחזיק יכולים לבעוט בעוצמה רבה ולדחות את ההחזקה שלנו, ובדרך עלולים אפילו להחליק ולהישמט מידינו, המנסות לאחוז בהם חזק בתוך הסיטואציה המסורבלת הזו. אמרתי דיאלוג, החזקה וכעת על "הקשבה בעולם של דיבור". כמה מתאימה הכותרת הזו של המאמר ב"אלכסון" למצב הקיומי התמידי שלנו בחדר הטיפול. לדבר, לשאול, לכוון ואפילו ללמד זה מצוין. אבל גם ל ש ת ו ק. ובתוך הלשתוק, יש הרבה ל ה ק ש י ב. ולפעמים זה קשה. מאוד.

וכאילו קראה את מחשבותי, ניצה ירום בשני פוסטים עוקבים בבלוג שלה בפסיכולוגיה עברית, מציעה קודם כל שהמטפל יבחן את קשייו בהקשבה למטופל בזמן נתון או בכלל. לאחר מכן היא דנה ביכולתו של המטפל לקיים שיח כן ואנושי עם המטופל באופן אחראי ורלוונטי לסיטואציה הטיפולית שבה מצוקתו וצרכיו של המטופל הם המוקד תמיד, כשהיא כותבת על סוגיית החשיפה העצמית או החשיפה האישית של המטפלים.

ואמשיך מכאן לשיחת TED משנת 2012 שהתפרסמה שוב לאחרונה בעמודי הפייסבוק השונים בארץ ונראה לי שרלוונטי מאוד להביא אותה כאן – ALYN SAKS, אשת אשכולות מדהימה מספרת על חוויות הסיכוזפרניה, האישפוזים וההתמודדות שלה עם המחלה. סיפורה הזכיר לי דוגמת מקרה אישית: קיבלתי טלפון אישי ממחלקת הנוער במרכז רפואי לבריאות נפש. רוצים להפנות אלי לטיפול נער בן 15, בן לאם מכורה אשר לא חיה בבית והוא גר עם סבתו בבת ים. לא אלאה בסיפור הארוך אבל הוא היה אחרי משבר ואשפוז והופנה לפנימיה פוסט אישפוזית. הפגישה הראשונה הייתה אחרי יומיים של ניסיון בפנימייה ובריחה/השעיה/פסק זמן בבית, תקראו לזה איך שאתם רוצים. "אני לא צריך טיפול, למה לי עו"ס? כל העו"סים רק עשו לי רע בחיים'" וגו'. התחלתי בכך שמבחינתי שלא יחזור לפנימייה. לאחר מספר שניות ארוכות של דממה והלם (כי חשב שאתחיל להטיף לו מוסר ולנסות להחזיר אותו לפנימייה) הוסיף הנער ואמר שרוצה ללכת לבית ספר תיכון רגיל ולהיות כאחד הנערים. כנראה חשב שגם הוא יכול להבהיל אותי עם האמת שלו… הסכמתי מיד לעזור לו. בלי וויכוח. את הטלפון ממנהל מח' הנוער שזעם על חוסר האחריות שלי, מהמסגרת הפנימייתית ועוד אחרים, הוא לא שמע. מבחינתו, התחלנו לסלול יחד דרך לאמונה בעצמו וביכולת שלו להגיע להשגים. שלא תהיה לכם טעות – לקח זמן לבניית הברית הטיפולית, אבל זה היה זמן איכות מאחר והשלבים הראשונים של הקשר היו אחרים ממה שהכיר, היו מלאים באמפתיה, בכניסה (גם פיזית) לחיים המורכבים מאוד שלו והליכה משותפת בדרך הפתלתלה. השלב הבא היה הסכמה מלאה של הנער להתחיל ללמוד בבית ספר תיכון פוסט אישפוזי (!) – לאחר הסכמה שלהם "לשחרר" אותו במידה ויגיע להשגים ושל בית הספר התיכוני ה"רגיל" בעיר לקבל אותו במידה ועמד בהישגים הנ"ל… את ההמשך אתם מן הסתם מנחשים. אמנם היו ירידות (אמא חזרה מגמילה והחליטה שאחרי 15 שנות אי-הורות היא רוצה להיות אמא במשרה מלאה אבל לצערנו הבן "פיטר" אותה ממזמן), אבל היו גם עליות והעליות החזיקו אותו מכוון מטרה. בכיתה י"ב כולל הבגרויות והגיוס לצבא כבר הייתי על תקן "מעודכן מדי פעם בסמס". כבר לא היה צורך בליווי כלשהו אבל מדי פעם כשראיתי אותו בעיר מסתובב עם החבר'ה ומבסוט מהחיים, התמלאתי גאווה. בעיקר בו אבל גם בנו. במקצוע שבחרנו ומאפשר לנו לעשות עם אנשים דרך לא קלה ולפעמים (לפעמים) לראות אותם מגיעים לאן שרצו להגיע.

"אנו נדרשים להתאים את העמדות שלנו בנוגע לקצב בניית המרחב הטיפולי והברית הטיפולית בהתאם למטופל שאנו פוגשים, בייחוד כשמדובר במתבגר. עלינו להרהר בעמדה שלפיה איננו יכולים להשיג הישגים משמעותיים בזמן קצר ולערער עליה. עמדה זו עוצרת בעדנו להעז להחזיק בכאב כבר בפגישה הראשונה. זאת בעיקר משום שאופציה רלוונטית זו אינה נמצאת בתודעתנו. עם זאת, עבור המתבגר פעמים רבות זהו צורך חיוני." זהו ציטוט מהמאמר המרתק "טיפול דינמי קצר מועד במתבגרים" של יעקב יבלון, אותו אצטט מן הסתם בפוסטים נוספים, כי הוא כל כך מדויק בכתיבה שלו על מתבגרים בטיפול ועל בניית הקשר איתם! ולא משנה איזה סוג טיפול זה. גם בטיפול ב- CBT יבואו לידי ביטוי מאפיינים אלו עליהם מדבר יבלון.

ולסיום, ההתחלה: אחד מהיסודות – אמפתיה. מאמר מקיף ומלא בדוגמאות (אנגלית, לא מסובך) על שבירת הגבולות עם האמפתיה ביחסי עו"ס/מטופל. אני אוהב מאמרים הכתובים על ידי עו"סים על עבודתם והמורכבות שבה. וכשזה מעמיק ומביא דוגמאות חיות מהשטח, זה מעורר השראה."גם מטפל הוא בן אדם, לא?" – כתבה על אם שכולה אשר הוציאה ספר על מסע חייה ועל הטיפול הכושל ותובנות רבות על טיפול באופן כללי. "הרגשתי שהיא מאולפת, כבולה לכללים ולשיטת הטיפול שלמדה, בזמן שאצלי היתה הצפה רגשית. אני קילפתי מעצמי עוד שכבה ועוד שכבה, חשפתי עוד תא סודי, והיא הביאה הרבה הקשבה, אבל גם תגובות של ריחוק רגשי, בלי הבעה ובלי שום אמירה משלה. התגובה הזאת החלישה אותי וגרמה לי להרבה שאלות עם עצמי. חשבתי שיש החמצה גדולה בטיפול הזה". עבורי, היו אלו מילים קשות מאוד לקריאה. אם מי מהקוראים פוסט זה קרא את הספר, אשמח להוסיף לבלוג חוות דעת. את הסרטון הזה על ההבדל בין אמפתיה לסימפטיה חלקכם וודאי מכירים וגם אם כן, אני ממליץ לראות שוב. תמיד מרענן ולפעמים אפילו מומלץ להראות לנער או נערה בפגישה. הם עלולים ללמוד מכך משהו ולהיות חברים טובים יותר לחבריהם ולאחרים… מי ייתן!

ולסיכום הפוסט והנושא, מאמר קצר וממצה (כמו שאנחנו אוהבים) מאת ד"ר איתמר לוי-פרנק, על חשיבות הברית הטיפולית. סקירה מצוינת של הנושא, יחד עם הצגת מחקרים רבים שנעשו בתחום. כל התורה.

תוספות מאוחרות: "מילות קסם" הוא מאמר שקורא תיגר על משפטים בנאליים שאנשים רגילים לומר כדי להקל על האחר שנמצא במצוקה, אבל גורמים בדיוק להיפך | "לדבר עם מתבגרים בסיכון: התפיסה החינוכית הפסיכו-חברתית" הנו ספר המתאר את שיטות ההתערבות המומלצות והמתאימות ביותר לעבודה עם נוער בסיכון והנפוצות ביחידות לקידום נוער, מסגרות חוץ ביתיות וכדומה. הספר כולל דוגמאות והדגמות והוא פרקטי מאוד | בבלוג העשיר בידע ושופע יצירתיות של אמנון רולניק, אפשר למצוא את "שמע פסיכולוג" – פודקאסט עליו אני ממליץ שוב ושוב. בנושא עליו כתבתי היום, רולניק מדבר וכותב הרבה וכאן אני ממליץ לשמוע שתי שיחות: האומנם אמפתיה מרפאת? על פסיכותרפיה עם אורנה גרוניך וגם על אמפתיה ופסיכותרפיה או "אמפתיה היא כמו חמצן לנפש" עם Lou Agosta | אני ממליץ על הרשימה של אייל שדה בפסיכולוגיה עברית על אוליבר סאקס זצ"ל, חייו המרתקים והאופן בו המציא מחדש את השיח וההקשבה עם המטופלים שלו | למעוניינים בסרטונים ללמידה, השראה, פתיחת נושא בישיבות צוות ועבודה קבוצתית – פלייליסט עם 8 שיחות TED על The art of meaningful conversation   מבעד למחוות של חולין – הרהורים על זמן טיפול. פוסט מיוחד של ליאור גרנות בפסיכולוגיה עברית ועוד בפסיכולוגיה עברית, מתבוננים אור הראבן ונעמה הוכברג בגבולות המרחב הטיפולי, ותוהים האם ואיך ניתן להגמיש ולהרחיב אותם. הדיון שהם עורכים באפשרות להתאים את הסטינג הטיפולי לצרכי המטופל מתייחס בעיקרו למצבים בהם נדרשת התערבות טיפולית מחוץ לגבולות הקליניקה וכן לעקרונות המנחים שמסייעים בהגמשת הגבול מול המטופל באופן שמיטיב עם התפתחותו. בנוסף לכך מתייחסים המחברים גם להגמשת גבולות ההתפתחות המקצועית של המטפל מול הנורמות שהפנים במהלך הכשרתו, שנחוצה כדי להיפתח לאפשרויות טיפול בסטינג שונה 

 

את המאמרים ורוב החומר מהפוסט הזה ניתן למצוא בלינקיה בענן שלי. הקוראות מוזמנות להעיר ולהוסיף בתגובות וכמובן אשמח להעברה לעמיתות שישמחו בעצמן להעשיר את עולמן המקצועי. הבלוג מיועד לנשים וגברים כאחד ואין משום נקיטת לשון נקבה אלא רק משום שבפעם הבאה אנקוט בלשון זכר.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה הברית הטיפולית, הדיאלוג עם המטופל. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על דיאלוג, הקשבה ויצירת ברית טיפולית

  1. פינגבאק: דגים טריים//פברואר 2017 | דגים ברשת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s