שלום משוויץ הסתווית. החלטתי לקרוא לפוסט כך, מאחר ואני מעלה לבלוג לאט לאט את הפוסטים הקודמים (שנשלחו כניוזלטר) וכבר אין לי בראש איזה מספר פוסט זה ובהתחשב בכך שאני בשוויץ וזה הפוסט הראשון מזה הרבה זמן, ניתן לו את הכבוד הראוי.
בכל מקרה, אני שמח לחזור למלאכת הדיג וכאן סביב האגם אין זמן טוב יותר מלרשום רשימות… חג סוכות שמח לכולם ושנה מצוינת! שלכם, מיכאל
נירית צוק (ממגזין ״עשר פלוס״) כותבת במאקו על המשולש הלא פשוט של הורה-מורה-תלמיד והיא קצת פסימית לגבי שנת הלימודים שאך זה החלה…
לאלו מבנינו אשר עובדים מול המערכות המטפלות בפגועי נפש וגם לאלו שלא – חובת סליחה, חובות קריאה: מה קורה באברבנאל? [הארץ/דה מרקר] והנה, בזמן זה ממש בו אני כותב מלים אלו, מתפרסם פוסט טורדני על חוויית 48 השעות של האשפוז הנוראי בחייה של עדי סדקה [העוקץ].
״ילדים לפני הכל״. מיזם חדש שרץ חזק ברשתות ובתקשורת ומנסה לגייס במימון המון תמיכה בפרויקט – חיזוק ותמיכה ולמידה של אנשי צוות מקצועי לאוכלוסיה אשר מגיעה פעמים רבות למשבר ובלא ידע של אנשי המקצוע והמשפחות כיצד ניתן לעזור. יישר כוח ובהצלחה!
איך תיכון אחד לבד מעז. כך אני קורא לכתבה על התיכון הכושל לשעבר בפרדס כץ ובו מנהלת בית הספר החלה בגיוס תרומות מסיבי אשר הביא בסופו של דבר לשינוי קיצוני באופיו של בית הספר ולשינוי בהשגים של התלמידים. מסכימים עם השיטה? [הארץ]
לפעמים ברכות ועדכונים של כל מיני אגפים במשרדי הממשלה הרלוונטיים לתחומי עבודתנו, מוסיפים לידע שלנו ולקשרי העבודה אותם אנו מטפחים לאורך השנים. במקרה זה גיליתי, בנוסף לכל מיני, שד״ר יהודית אל דור מנהלת האגף ללקויי למידה והפרעות קשב באגף שפ״י במשרד החינוך התחלפה. יהודית אחראית לקידום מקצועי ומעמיק ביותר של נושאים אלו ואחראית בין היתר לחוברת מצוינת שהופקה בשנה האחרונה בנושא עבודה עם הורים לילדים עם קשיים אלו. יישר כוח והצלחה בהמשך הדרך!
מכון הנריאטה סולד מקיים מכירת ספרים בהנחה משמעותית. הכנסו לכאן
״אבק דיגיטלי״: אני מציג כאן, אולי לא בפעם הראשונה, בלוג בנושא לא פשוט. מוות. אבל הפעם בהקשר של חיים. אחרי המוות. אם לא הייתי ברור, אז כנסו וקראו את הבלוג ובעיקר את המדריך (המתעדכן שוב ושוב באופן מרשים למדי) על איך מתמודדים עם ההיבטים הדיגיטליים, הוירטואליים והמקוונים הנלווים למוות כיום. ורד שביט, אשר החלה לחקור ולכתוב בנושא לאחר שאחיה טל שביט נהרג בתאונת דרכים בשנת 2011, משקיעה בנושא מרץ רב והתוצאות אכן מרשימות. סקירה על המדריך בפוסט נפרד.
ואם כבר דיברתי על מוות, אז הנה סיפור. לדעתי אופטימי. לפעמים אני מציג סיפור כזה לקבוצה או למטופל/מטופלת. אפשר לתייג תחת ״גזור ושמור״… [חורים ברשת]
מאמר לא קצר אך מעניין ולא שלא מכיר, פותח אופקים: ״טבע תרפיה – לשלב את הטבע בטיפול״ מאת ד״ר רונן ברגר. מתוך המבוא: ״מאמר זה מציג את שיטת הטבע תרפיה, שיטת טיפול יצירתית המתקיימת בטבע ומתייחסת אליו כשותף בתהליך. המאמר מציג את מושגי היסוד המרכזיים של השיטה ומדגים את יישומיה האפשריים באוכלוסיות שונות במערכים שונים. המאמר יראה כיצד שילוב הטבע יכול להרחיב, להעמיק ולקדם את התהליך הטיפולי ואת ההשלכות שיש לשילוב השיטה על הקשר הטיפולי, עמדת המטפל והאתיקה. הטבע תרפיה הוא שיטה אוטונומית ועצמאית אך ניתנת האפשרות להתייחס לשיטה כמודל בדרמה תרפיה ושילוב אמנויות המרחיב אותם לעבודה מחוץ לחדר – בטבע.״ [המרכז לטבע תרפיה]
במסגרת הבלוג אנסה לסקור, להמליץ, להביא ביקורת בונה ולעשות קצת סדר בנושאים הקשורים לתחום הטיפול במתבגרים. לשניים מהם אקדיש גם עמודים משלהם – אתרי אינטרנט יעודיים ומסגרות טיפול ייחודיות וספרות מקצועית (לאנשי מקצוע וספרי עזרה עצמית). אשמח מאוד לקבל במייל הצעות לסקירה כמו גם פוסטים אורחים של קוראים/כותבים המעוניינים להשתתף באתגר. והנה כבר אתר שאשמח לשמוע מה דעתכם: ״פורטל הטיפול הישראלי לילדים בעלי צרכים מיוחדים״. כתוב כי הוא יוזמה של הורה לילד בעל צרכים מיוחדים להעלאת המודעות, הידע וקשר בלתי אמצעי בין הורים למטפלים. מה דעתכם?
האם הפתרון הטוב ביותר להומלסים הוא לתת להם בית? מיכל שליו באלכסון על ארה״ב כמקרה מבחן [אלכסון]
ולסיום כמה מילים על ברלין: אפילו שהבלוג הוא אישי, אשתדל לא להביא בינתיים את דעתי בעניין, מה גם שאולי אני משוחד (אחרי שלושה שבועות בברלין…). אבל – אחד היחידים שמשך לאחרונה את תשומת לבי בכתיבה על הנושא ובהתייחסות רלוונטית לתחום העניין שלנו – סמי פרץ ב״דהמרקר״. החלק החשוב (לדעתי) עבור אנשי המקצוע בתחומי הטיפול במתבגרים ובצעירים הוא השיח על שוק העבודה כיום ובעתיד. פרט לכך גם עבור עצמנו והקריירות שלנו.
חלק מהתכנים של פוסט זה זמינים להורדה כאן
דגים ברשת 